מה לעשות אחרי הצבא? מחייל משוחרר למייסד בית ספר לשפות — סיפור אישי

מה לעשות אחרי הצבא? זו השאלה ששאלתי את עצמי כשהשתחררתי, ואין עליה תשובה אחת. אבל אם הייתי צריך לזקק את מה שלמדתי בדרך מחייל משוחרר למייסד בית הספר המוביל בישראל לשפות, זה היה משפט אחד: לפעמים דלת אחת — סקרנות לשפה אחת — פותחת עשרות דלתות שלא תיארתם. זה הסיפור האישי שלי, ולמה אני מאמין שהוא רלוונטי לכל מי שמתלבט עכשיו מה הצעד הבא.

נעים להכיר, אני רון פאר, מייסד ניו סקול. לפני שזה היה בית ספר עם אלפי תלמידים, הייתי בדיוק במקום שבו אולי אתם נמצאים עכשיו — אחרי שחרור, בלי מפה ברורה, עם הרבה שאלות ומעט תשובות.

השאלה ששאלתי את עצמי אחרי השחרור

גדלתי בבית חד-הורי, ואמי — אישה סקרנית, תקשורתית, שתמיד עמדה על שלה — היתה הדמות שהחזיקה עבורי את העולם. במהלך השירות היא נפטרה אחרי מחלה ממושכת. אובדן כזה, בגיל כזה, פותח תקופה של חיפוש. התחלתי לשאול שאלות גדולות: מה אני רוצה לעשות עם החיים, איפה אני מרגיש שייך, ומה באמת מסקרן אותי. אני מספר את זה לא כדי להכביד, אלא כי דווקא מתוך התקופה הזו נולד משהו שהפך לכל הקריירה שלי.

איך הכול התחיל משפה אחת

במהלך הלימודים באקדמית תל אביב-יפו התחלתי ללמוד ערבית בעצמי, מתוך סקרנות פשוטה. רציתי להבין את המרחב שאני חי בו. מבחינתי זו היתה בחירה אנושית לפני שהיא היתה בחירה מקצועית — כי שפה היא הדרך הישירה ביותר לפגוש אדם. לא תיארתי לעצמי שהבחירה הקטנה הזו תהפוך לציר המרכזי של חיי.

במקביל התחלתי ללמד אנגלית לנוער בסיכון. שם, מול כיתה אמיתית, גיליתי שאני לא חושש מהוראה — שאני אוהב את הרגע שבו משהו “נופל לאסימון” אצל מישהו אחר. שתי החוויות האלה — ללמוד שפה מתוך סקרנות, וללמד אותה לאחרים — הן הזרעים של כל מה שבא אחר כך.

הרגע הראשון שבו שפה הפכה לגשר

אני זוכר את הפעם הראשונה שבאמת ניהלתי שיחה שלמה בערבית. עמדתי בדוכן בשוק, גמגמתי כמה מילים שלמדתי בעל פה, והאיש שמולי חייך והאט את הדיבור כדי שאבין. תוך דקות כבר לא דיברנו על מחירים — דיברנו על משפחות, על שכונה, על החיים. יצאתי משם עם תחושה שקשה לתאר: גיליתי שכמה עשרות מילים, שנאמרות בלי בושה, מסוגלות לפתוח דלת לאדם אחר. זה היה הרגע שבו הבנתי ששפה היא לא מקצוע לימוד — היא דרך לפגוש בני אדם. התחושה הזו לא עזבה אותי מאז, והיא בדיוק מה שאני רוצה שכל תלמיד ירגיש כבר בשבועות הראשונים.

הדלתות שנפתחו — בזכות שפה

השפה לא נשארה תחביב. היא הפכה למפתח. השתתפתי בתוכנית דיפלומטיה של ישראלים ופלסטינים ב-NYU, שבה עבדנו יחד על חינוך, תקשורת ופתרון סכסוכים. שם הבנתי ששפה היא לא רק כלי לתקשורת — היא כלי שמניע פעולה ופותח חדרים. כדי להעמיק, טסתי להשתלמות במידלברי ועבדתי עם בית הספר לשפות של אוניברסיטת הרווארד.

בדרך הזו צברתי לא רק ידע — אלא קשרים, מענקים, וחיבורים חזקים. אחד מהם היה למשקיע שבסופו של דבר עזר לי להקים בית ספר לשפות. כל אלה לא היו קורים בלי אותה החלטה ראשונית, כמעט מקרית, ללמוד ערבית. זה בדיוק העיקרון שאני מנסה להעביר למשוחררים: כישור אחד שאתם בונים מתוך עניין אמיתי יכול לייצר שרשרת הזדמנויות שאי אפשר לתכנן מראש.

גם אני חשבתי שאין לי “ראש לשפות”

אל תחשבו שהדרך היתה חלקה. היו שבועות שבהם הרגשתי שאני דורך במקום — לומד ולומד, אבל כשהגיע רגע הדיבור, המילים פשוט נעלמו. אמרתי לעצמי בדיוק את מה שאני שומע היום מתלמידים: “אולי פשוט אין לי ראש לשפות”. מה ששינה הכול לא היה עוד שעות שינון, אלא הבנה אחת: המוח לא זוכר רשימות — הוא זוכר תמונות, סיפורים ורגשות. ברגע שהתחלתי לחבר כל מילה חדשה לדימוי שאי אפשר לשכוח, השפה הפסיקה לברוח. גיליתי שאין דבר כזה “זיכרון גרוע”, יש רק שיטה שלא מתאימה לאופן שבו המוח באמת עובד. העיקרון הזה — שאפשר לתרגל לבד בצורה חכמה — הוא לב העניין, וכתבתי עליו בהרחבה במדריך איך ללמוד אנגלית לבד.

ככה נולדה ניו סקול

כשחיברתי את שני הקצוות — את האהבה לשפות ואת הביטחון בהוראה — נולדה ניו סקול. רציתי בית ספר שמתקן את מה שמערכת החינוך מפספסת: לומדים אנגלית שתים-עשרה שנה ובסוף לא יודעים לדבר. זו בעיה מבנית. במקום “תיאוריה”, צריך לעודד טעויות בדיבור ולצבור “שעות טיסה” בשפה — בדיוק כמו טייס. כי אין דבר כזה “זיכרון מצוין”; יש מוח מאומן.

את שיטת הזיכרון MemoReach® פיתחנו בניו סקול יחד עם ערן כץ, שיאן גינס בזיכרון, סופר ומרצה לפיתוח הזיכרון. השיטה מנטרלת בדיוק את ההתנגדות שאני שומע הכי הרבה — “אין לי כישרון לשפות”. אין דבר כזה חוסר כישרון; יש שיטה נכונה. היום לומדים בניו סקול אלפי תלמידים מכל העולם, ממשרדי ממשלה ועד חברות הייטק מובילות, בכל הגילאים — כולל תלמידים עם לקויות למידה. ומאז המלחמה הרחבנו את המעורבות החברתית וסבסדנו קורסים למשרתי מילואים ולמשוחררים, כולל מלגות מלאות.

מה אני אומר למשוחרר שמתלבט מה לעשות

אם הייתי פוגש את עצמי ביום השחרור, הייתי אומר שלושה דברים. ראשון: אל תחכו ל”תוכנית המושלמת”. התחילו לזוז סביב משהו שמסקרן אתכם, גם אם הוא לא נראה “פרקטי”. שני: השקיעו בכישור שמכפיל את כל השאר — ושפה היא הכישור הזה. אנגלית פותחת לימודים, עבודה וטיולים; שפה נוספת פותחת עולם שלם. שלישי: בנו את הדברים האלה בתוך קהילה שמציבה לכם סטנדרט גבוה, כי לבד קל לוותר.

בדיוק בשביל זה בנינו בניו סקול מרחב ייעודי למשוחררים — לא רק קורסים, אלא ליווי בתהליך של בחירת דרך והתפתחות אישית. אם אתם מתלבטים מאיפה להתחיל, שווה לקרוא את המדריך מה ללמוד אחרי הצבא, לבדוק אילו מלגות לימודים זמינות למשוחררים, ולעיין במרכז התוכן שלנו לחיילים משוחררים. ואם הסקרנות שלכם דווקא לכיוון שאני התחלתי ממנו — הנה קורס הערבית המדוברת.

צפו: 5 טיפים ללמידת שפה

ריכזתי כמה מהעקרונות המעשיים שלמדתי בדרך — מה באמת עובד כשרוצים ללמוד אנגלית, ערבית או כל שפה אחרת — בסרטון קצר:

שאלות נפוצות

הצעד הבא שלכם

הסיפור שלי מתחיל בשאלה שאולי גם אתם שואלים עכשיו — מה לעשות אחרי הצבא. אין לי נוסחה אחת, אבל יש לי הזמנה: בואו נדבר. פגישת ייעוץ אישית של 30 דקות, חינם וללא התחייבות, שבה נבחן יחד את הרמה והמטרה שלכם ונבנה מסלול שמתאים לכם. בפגישה תעברו גם מבדק סגנון תקשורת וזיכרון — אותו רגע שבו אנשים מגלים שיש להם הרבה יותר “ראש לשפות” ממה שחשבו.

השאירו פרטים ונחזור אליכם מיידית, או התחילו שיחה עם מורי בוואטסאפ. רוצים לראות תלמידים שעברו את המסלול? צפו בסרטון סיפורי ההצלחה ובהסבר על מבדק הזיכרון. את הסיפור המלא של ניו סקול אפשר לקרוא גם בכתבה ב”הארץ”.